|
תיירות - תיירות באילת
נו אז מה אם קיץ? מה זה אומר? האם חייבים
ליפול קרבן באופן שגרתי לאותו רעיון של חופשה באילת (שם קיץ גם
בחורף ועוד יותר קיץ בקיץ)? אותה חופשה שלרב לא עומדת בציפיות
באופן מוחלט.
אין מוצא ועם השנים הולכת ואובדת האמונה שאומרת
שחופשה באילת אמורה להיות סוג של מיני גן עדן.
זה קרה עם כל
פעם נוספת שהדרמתי לשם, ואי אפשר להכחיש שנהניתי, אבל לא ברמות
"גן עדניות", ואולי רב הזמן אפילו רחוק מהתיאור הזה. הרי חופשה
אמורה להיות בדיוק מה שאוהבים, אחרת מה הטעם?
למרות
עשרות הפעמים שזכיתי לבלות חופש תיירות באילת,
עדיין לא החלטתי מתי היא מתחילה באמת: האם זה מתחיל ברגע בו
נכנסים לרכב ומתחילים לנסוע 5 וחצי שעות מתישות (שאינן כוללות
עצירות לקריאות של הטבע, לאוכל ולשתייה)? או אולי כשמגיעים למלון
וממתינים בעצבנות ל-Check In כמעט שעה? יכול להיות שזה מתחיל
כשנכנסים לחדר במלון ומגלים שלא אווררו אותו לפחות חודש ומתחילים
לחפש פתחים וחלונות?
באיזה שלב מתחילים ליהנות מהחופשה,
שאמורה להסב אושר, מנוחה ושלווה? אולי זה בשלב שבו מגלים שחסרות
מגבות ונייר הטואלט נגמר בדיוק באמצע ה... הראשון שמגיע אחרי
ההתאפקות מהדרך? אולי כשמתיישבת לידך משפחה ישראלית ממוצעת
שיוצרת סרט נע מהבופה לשולחן ההמוני והעמוס? או שזה קורה ברגע בו
מסיטים וילונות ופותחים את החלונות הענקיים במרפסת החדר ומגלים
קיר בטון גבוה שצר מכל כוון?
טוב, די. כבר הגענו. אנחנו
כבר באילת, מתיימרים ליהנות מהחופשה, אפילו אם זה יהיה כרוך
במאמצים, שעומדים בניגוד מוחלט לכל מה שטומן בחובו המושג חופש.
אפילו אם נתרוצץ שעה ארוכה באיתור מקום ליד ים האנשים בבריכה,
ונאלץ לסחוב את מיטת השיזוף המסורבלת מקצה אחד של המתחם אל
משנהו, עדיין- אנחנו נהנים!
אחרי התמקמות עם החפצים בחדר
ומנוחה קלה מתחילים לחפש מה לעשות. אולי סיור מוזיאונים בלובי של
המלון (למה?), או אולי פשיטה על חנויות הקניון האילתי המפורסם
נטול המע"מ (מה שאפשר לעשות כל יום). אולי לשתות באיזה
בר/פאב/לאונג' (וגם את זה אפשר לעשות כמעט כל יום), אולי מועדון
שיכה באוזניים עם מוסיקת פטישים עכשווית בו אפשר לשלוח את
האיברים לכל הכיוונים (לרקוד) או (אם אנחנו משפחה עם ילדים)
שפשוט נשכיב ונשכב לישון.
בכל מקרה, כל מה שנעשה אין
מנוחה אמיתית ואי אפשר לישון עד מתי שמתחשק, כי חייבים להתעורר
על הבוקר שלא לפספס את הארוחה.
ואחרי שעומדים בתור
בכניסה לחדר האוכל, וגם בתורים של הבופה, מוצאים שולחן בשלבי
עריכה מחדש, מתיישבים ומתחילים להפעיל את הקיבה.
אז מה
אם משפחה רעבה עם ילדים היפר אקטיביים בחרה להתיישב דווקא בשולחן
ליד התרוצצה ונדחסה בצמוד לגב הכסא שלנו בלופ מהבופה לשולחן עם
צלחות עמוסות במשך כל שעת הארוחה. הרי, בינינו, ככל שהמבחר גדול
יותר כך ההמולה סביב הבופה המונית יותר. האורחים הולכים ושבים
בסוג של מרוץ שליחים, כדי להספיק לטעות מ-ה-כל, ולהרגיש שמיצו את
כל מה שיכלו לקבל בעבור מה ששילמו.
ולמסקנות: אולי אחת
הסיבות שערכה של חופשת תיירות גבוה
במיוחד עבורנו הוא מאחר וכשאנחנו משלמים מחיר גבוה על משהו אנחנו
משכנעים את עצמנו שהוא שווה את המחיר, וחופשות הן באופן כללי
עניין לא זול שנכנס תחת הכותרת של מותרות. אז אולי בדיוק שנייה
לפני שמזמינים חופשה באילת, כדאי לחשוב מה באמת יעשה לנו גן עדן,
שהרי זאת המטרה.
עניינים קטנים כמו לוודא שהמרפסת בחדר המלון
אינה בת זוגתו של קיר ענקי. ואולי לברר את אחוזי התפוסה באותם
ימים בהם תשהו במלון, לתכנן פעילויות בהתאמה לטעמכם האישי.
ולפעמים שווה אפילו "לפספס" איזו לחמניה אחת (מבין 17 סוגי
הלחמניות שמוגשות בבופה), להתרוצץ פחות, לאכול בניחותא ואפילו
להקל בדרך על מטרדי העומס הסביבתי. יודעים מה, אולי דווקא בגלל
שזו חופשה, אפשר להחמיץ ארוחת בוקר אחת לטובת עוד שעתיים-שלוש של
שינה משובחת ולהתעורר עם חיוך. חשוב לזכור שעד שיוצאים לחופשה
באילת כדאי לתכנן אותה נכון, כך שיום אחרי לא נחזור עייפים ונטולי אנרגיות עוד יותר ממה
שיצאנו.
|
|